הכרעת דין וגזר דין בתיק ז"י 40/10 - פסקדין

כתב האישום

1.       כנגד הנאשם הוגש ביום 9/2/10 כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, לפי סעיף 54(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

בעובדות כתב האישום נטען, כי הנאשם, נהג ביום 3/5/09 בשעה 7:29 ברכב צבאי מסוג יונדאי אקסנט מ.ר: xxxxx (להלן: "הרכב"), בכביש מספר 2 במהירות 140 קמ"ש, בדרך בינעירונית בה מהירות הנסיעה המותרת הנה 90 קמ"ש, דהיינו במהירות העולה ב- 50 קמ"ש על מהירות הנסיעה המותרת בדרך זו.

גדר הכפירה

2.       בדיון ההקראה כפר הנאשם במיוחס לו, וההגנה טענה כי בידיה שתי טענות מרכזיות התומכות בזיכויו של הנאשם מכתב האישום: האחת נעוצה בהיעדר כיול במכשיר הממא"ל מולטנובה באמצעותו נמדד הרכב בשעת ביצוע העבירה (להלן: "מכשיר המדידה"), מה שפוגם במידת הדיוק של תוצאת המדידה ובמהימנותה, והשנייה עניינה באחריות הנאשם לביצוע העבירה, משנטען כי לא הנאשם הוא שנהג ברכב, בשעת ביצוע העבירה.

3.       יודגש כי ההגנה הסכימה, בכל הנוגע לטענה הראשונה, להגשת כלל חומר החקירה, והצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו כלל חומר הראיות שבידי הצדדים, כפי שגובש ונשמע בתיק אחר ע"ש רס"ן גלסטר, שנשמע אף הוא בפניי, יוגש כראייה בתיק מבלי שהעדים ישובו ויעידו שוב בתיק הנוכחי.

4.       ההגנה לא חלקה על כך שהרכב שצולם, ע"י מכשיר המדידה, כמבצע העבירה נשוא כתב האישום הנו רכבו של הנאשם, אולם ביקשה להפריך את חזקת הבעלות וטענה, כאמור, כי אחר ולא הנאשם נהג ברכב. 

לאור האמור, הסכימה ההגנה להגשת כלל מסמכי התביעה. 

ראיות התביעה

5.       בפתח ישיבת ההוכחות הגישה התובעת תעודת עובד ציבור חתומה בידי שוטר ממעבדות מכשור אכיפה באגף התנועה המתעדת ביקורת תקופתית, אשר נערכה למכשיר המדידה כשלושה חודשים ומחצה עובר למועד ביצוע העבירה ונמצאה תקינה, וכן כרטיס מכשיר המתעד טיפולים שוטפים שנערכו במכשיר המדידה בסמוך עובר ולאחר מועד ביצוע העבירה. כן הוגשו אמרת הנאשם והודעת תגובה מיום 9/11/2009, יומן חקירות ותצלום (מתוך סרט צילום 602/09) בו מתועד הרכב בשעת ביצוע העבירה, תע"צ ממעבדת ממא"ל והזמנה למשפט וכתב אישום.

6.       באמרתו של הנאשם מיום 9/11/09- ת/2 מסר כי מזה כשנה מסופח הוא ללימודים, הרכב צמוד אליו, והוא אינו זוכר את האירוע. ולפני כחודשיים פנו אליו וביקשו את כרטיס העבודה של הרכב, אך זה אבד. הנאשם מסר כי כעת, כשהוא מבין את "משקל הדברים" יפעל "במרץ רב יותר לאיתור הכרטיס". לשאלות החוקר מה עוד בכוונתו לעשות לשם איתור הכרטיס, וכיצד פעל עד כה לאיתורו,  השיב: "אני אלך ליחידה בעצמי ואחפש שיש במסמכים שלי ואבדוק את הדברים בעצמי...דיברתי עם אנשים שנוגעים בדבר ואני פיזית לא חיפשתי". הנאשם מסר כי ידוע לו שהוא נושא באחריות לרכב, וכי בהתאם לחוק, כל עוד לא ימצא האחראי לעבירה, יישא הוא באחריות. הנאשם אף אישר כי הוא מבין שטענה בדבר אובדן כרטיס עבודה, איננה מסירה ממנו האחריות לביצוע העבירה. לשאלת החוקר האם זכור לו מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה השיב בחיוב ומסר כי מדובר באחד מ- 3 או 4 נהגים מקורס קומנדו (אינו בטוח). הנאשם נשאל מפורשות האם כאשר הוא מוסר את הרכב לידיו של אחר, הוא דואג להחתימו, והשיב: "בטח".

ראיות ההגנה

7.       פרשת ההגנה נפתחה בעדותו של הנאשם, אשר מסר כי בתקופה הרלוונטית השתייך לר"ם לומדים כסטודנט, וכי בה בעת נקרא לפקד על קורס קומנדו שנמשך כחודש ימים. מחצית הקורס השנייה כללה סדנת שטח בנחל ציפורי, במהלכה לא הורשתה הכנסתם של רכבים "לבנים" ובכללם גם רכבו של הנאשם. השימוש ברכב בפרק זמן זה, נעשה, לפיכך, באחריותו של קצין הלוגיסטיקה, אשר בסמכותו שילוח משימות, מעת שהנאשם מסר לידיו את החזקה ברכב. כן נטען, כי מאחר שהרכב הנו אישי צמוד, הוא אינו נוהג למלא כרטיס עבודה, הגם שכזה מצוי היה ברכב אותה שעה. הנאשם הוסיף, כי אין נוהל המפרט מיהו הגורם אליו, בזמן לימודים, יש להעביר את כרטיס העבודה, וכי, מכול מקום, ביחידה אליה השתייך, לא היה קצין רכב. ביחס לפעולות אותן ביצע לשם איתור הנהג, טען כי שוחח עם קצין הלוגיסטיקה אשר שמו אינו זכור לו, וכי הלה יעיד מטעמו. בחקירתו הנגדית מסר כי אינו יודע במדויק את המועד בו העביר את הרכב לידיו של קצין הלוגיסטיקה, אך הוא בטוח שבמועד ביצוע העבירה שהה בשטח, ואילו הרכב ברמת דוד. הנאשם הוסיף כי, בהמשך המשפט, לכשיהיה ברשותו לו"ז הקורס, יוכל למסור התייחסות מפורטת יותר למועד הספציפי בו בוצעה העבירה. לשאלת התובעת מדוע לא טען, בפני חוקרו במצ"ח, את שבפיו עתה, השיב שהסיבה לכך היא משום שלא נשאל על כך, וכי אילו היה נשאל, ברי כי לא היה מסתיר דבר. הנאשם אישר את שהטיחה בפניו התובעת לפיו לא ראה לנכון לציין בפני חוקרו במצ"ח, כי הרכב הוחזק, במהלך הקורס, ע"י ק. הלוגיסטיקה. הנאשם מסר כי כרטיס העבודה של הרכב, לא נמצא בחיפוש שערך בתום חקירתו, ואף אישר כי ידוע לו שמשמעותו של רכב צמוד מתבטאת בכך שהרכב הנו באחריותו, ולפיכך, במידה שנהג הרכב בעת ביצוע העבירה לא יאותר, יישא הוא באחריות.  בצד האמור, הוסיף הנאשם, כי גם היום הוא מתיר לאחרים לנהוג ברכבו, ובכל זאת איננו בודק או מוודא שהללו מילאו כרטיס עבודה כנדרש, אלא "לוקח סיכון", כלשונו.

8.       מטעם הנאשם העיד רס"ן א' א'- סגן מפקד מגל"ן, אשר במועד ביצוע העבירה היה אף הוא סטודנט בלימודים מטעם הצבא, ובמהלך אותה שנה- אמצע חודש אפריל ועד תחילת חודש מאי פיקד כתפקיד משני, ביחד עם הנאשם, על קורס קומנדו. העד מסר כי בשבוע הראשון של חודש מאי הסתיים הקורס לאחר סדנת שטח במהלכה רכביהם הוחזקו ע"י קציני הלוגיסטיקה. העד מסר כי בפרק זמן זה שילוח משימות נעשה ע"י מפקד הלוגיסטיקה או על ידם באופן אישי.

העד נשאל באופן ספציפי למעשיו בתאריך 3/5/09, והשיב שיוכל להשיב בוודאות, רק לאחר שיראה את הפק"א, הוא אינו יודע מה בדיוק עשה הנאשם באותו היום, אך מסר כי סדנת השטח מאוד אינטנסיבית, במהלכה כמעט שלא ישנים, ולא יוצאים החוצה. משנשאל למי העביר את רכבו באותה העת, ומהם הנהלים בעניין העברת הרכב, השיב, כי  העבירו לידיו של קצין הלוגיסטיקה, וכי הוא באופן אישי מבצע העברה לאחר בדיקה והצגה שאין ברכב סימני פגיעה, הצגת כרטיס עבודה, ווידוא הימצאות כלי נהג, ווסט, "בסוף זה רכב אישי ואתה רוצה לשמור עליו". העד מסר כי ישנה ביקורת על אופן התנהלות קציני הלוגיסטיקה, וכי אין יכולת לשלוט על מעשיהם. בד בבד, טען כי איננו יכול למסור התייחסות ספציפית לגבי התנהלות קצין הלוגיסטיקה הספציפי באותו קורס- נדב, שכן הוא אינו כפוף לו, ומכול מקום בעת העברת הרכב וכרטיס העבודה, שיתף עימו ק.הלוג' נדב פעולה באופן מלא.

9.       בתום שמיעת עדותו של ע.ה רס"ן אמונה, ביקש הסנגור שהות נוספת של 3 ימים לצורך איתור ק. הלוג' נדב.

10.   בחלוף כשלושה שבועות, בדיון תזכורת, מסר הסנגור כי התבשר ע"י היחידה שקצין הלוג' השתחרר.

11.   בישיבת ההוכחות הבאה, ביקשה ההגנה להעיד את הנאשם בשנית, לצורך הגשת מסמך. בעדותו זו הציג הנאשם מסמך אותו ערך ביחד עם ע.ה רס"ן אמונה במחשב ביתי. לדברי הנאשם מדובר במסמך המתעד את לו"ז קורס הקומנדו (ס/1) ומשקפו נאמנה, למעט שינויים מינוריים. העד הסביר כי יום א' בשבוע השלישי הוא היום בו בוצעה העבירה. לדבריו, הוא היה בשטח והנהגים נסעו להביא את המילואימניקים. הנאשם נשאל אודות מאמציו לאתר מסמכים נוספים אודות הקורס, ומסר כי שוחח עם קה"ד חטיבת הצנחנים, וכי לא מצא מסמכים על הקורס הרלוונטי בארכיון החטיבה. בהתייחסו לניסיונותיו לאתר את קצין הלוג' מסר כי נדב עטר הנו אזרח ואין לו שום מחויבות, וכי מכול מקום הלז אינו מכיר את האירוע ואינו יודע מה ארע. בהתייחסו למסקנה בדבר זהותו של קצין הלוג',  הסביר כי שוחח בעניין עם ע.ה רס"ן אבינועם, ובמהלך אותה שיחה התחוור לו כי נדב הוא אשר שילח את המשימות במהלך הקורס. בחקירתו הנגדית הוסיף, כי נדב עטר טען כי לא הוא אשר שימש כקצין הלוג' במהלך אותו קורס, אלא רק בקורס שהתקיים אחריו. לשאלות התובעת, הבהיר הנאשם כי התכתב במייל עם נדב עטר עד שהלז סיים תפקידו והשתחרר, וכי לאחר מכן המשיך בהתכתבות מול מחליפו של נדב ששימש כמתווך ביניהם.

התובעת שאלה את הנאשם אילו ניסיונות נוספים עשה ע"מ לאתר את האחראי אשר לטענתו ביצע את העבירה, והנאשם השיב כי פנה לקה"ד החטיבה, וכי לא נמצא כל תיעוד על נהגים או בעלי תפקידים.